29/06/2010
היה ? או לא היה ? (סיפר דמיוני עם אחיזה במציאות) \מאת רמי שריר , מודד מוסמך.
12.08.2009
סיפור על שני מודדים וסנדל אחד ומוסר השכל בצידו
מעשה שהיה כך היה –
ביום שלישי, בו נאמר פעמיים "כי טוב", יצאו ממשרדם בתל-אביב 2 מודדים, מצויידים ב-GPS מתוצרת לייקה, תרשימים, מפות, רשימת קואורדינטות, זוג נעלי עבודה אחד, וכוס מקלקר עם קפה, שהמודד הצעיר, שהגיע ברכבת לתל-אביב הכין לעצמו.
בדרכם דרומה, עצרו המודדים במשרדי המועצה האזורית לשיחת רענון חשבונות עם מהנדס המועצה.
המודד הבכיר היה נעול בסנדליו.
בגמר הפגישה, המשיכו שני המודדים בדרכם דרומה.
בכביש נידח, באזור תעשיה שכוח אל, עצרו המודדים והחלו מכינים את הציוד לביצוע מיפוי מצב קיים וטופוגרפיה באחד המגרשים.
המודד הבכיר, שהיה כאמור בסנדליו – החליף אותם בנעלי עבודה כבדות מעור, שרכש מספר שבועות קודם לכן.
העבודה התקדמה, קואורדינטות נקודות הבקורת שנתקבלו במכשיר התאימו בדיוק של 2 – 1 ס"מ לקואורדינטות שברשימה, דבר שתמיד עורר התפעלות אצל המודד הבכיר, אשר היה רגיל בצעירותו לעבוד עם סרט פלדה, מוטות מדידה ופריזמה מחומשת.
ה- GPS המשוכלל חדל פה ושם להיות במצב "פיקס", דבר שכרך בעקבותיו שיחת טלפון ליועץ הנצחי של המשרד, ממציא ומיסד שושלת ה- GPS בישראל (ש.גרוסמן), אשר כהרגלו הרגיע וסיפק פתרונות יצירתיים כגון: "כבו את המכשיר והדליקו מחדש", ו/או: "חזרו לנקודה הקודמת שהייתה "פיקס" ורוצו לנקודה החדשה", ועוד פתרונות בהתאם למצב רוחו באותה עת.
לבסוף, סיימו שני המודדים את עבודתם, בדקו שהנקודות המדודות נקלטו, והשוו את תוצאות המדידה של נקודות הבקורת עם הנקודות שברשימה.
המודד הצעיר הציע לבדוק נקודה נוספת לבקורת, ולצורך כך צעד בצעדים נמרצים כ- 500 מטר לנקודת מצולע רחוקה.
המודד הבכיר קבע עם עימו מפגש בחצי הדרך וחזר למכונית.
כאשר המודד פתח את דלת המכונית, התעופף ספל הקפה (הריק), אשר כאמור היה עשוי מקלקר ונפל על הכביש.
המודד הבכיר החליט שחבל על הזמן, ולא החליף את נעליו בסנדליו, הניע את המכונית והחל לנסוע.
לפתע הוא ראה את כוס הקלקר מונחת על הכביש ולידה חפץ שחור.
המודד ביקש להמנע מחשיפה לשר לאיכות הסביבה, ובמקום לעצור ולהכניס את הכוס למכונית, החליט למעוך אותה בגלגל הקדמי הימני.
אולם, בכל פעם שניסה לדרסה הוא עלה על החפץ השחור ודרס אותו במקום את הכוס.
המודד "התעצבן" ונסע קדימה ואחורה מספר פעמים, עד שלבסוף הצליח לעלות על ה"שחור" וגם למעוך את הכוס.
ואז, נסע עייף ומאושר לפגוש את חברו, שבינתיים קיפל את ה- GPS ושניהם החלו בנסיעה צפונה.
בדרך, עצרו באוהל הבדואי שמצפון לרהט לארוחה קלה ולשתיה של לימונדה מתוקה.
הציוד נפרק במשרד, המודד הצעיר עלה על הרכבת בדרכו לבנימינה והמודד הבכיר שב לחיק משפחתו האוהבת.
כאשר הגיע לביתו התפלא למצוא במכוניתו רק סנדל אחד.
למיטב זכרונו, הוא היה נעול בשני סנדלים בפגישה ההיא עם מהנדס המועצה, אשר כאמור עסקה בנושאים כספיים.
הרי לא יעלה על הדעת שמודד ותיק כמוהו יכנס לפגישה עם סנדל אחד !
אשתו יצאה אף היא מהבית ועזרה לו בחיפושיו אחרי הסנדל החסר, אולם ללא תוצאות.
לאחר שהמודד התקלח וטעם ממטעמי אשתו האהובה, הוא ישב לראות חדשות בטלוויזיה.
לפתע הוא קפץ מהכורסה כנשוך נחש וצעק : אאוריקה, אאוריקה (מצאתי מצאתי) ! החפץ השחור שהיה מונח ליד הכוס ונדרס על-ידו מספר פעמים – היה הסנדל החסר.
בנו של המודד ששמע את הסיפור, לא התאפק ואמר לו : אלוהים שלח לך את הכוס וביקש שכאזרח נאמן לאיכות הסביבה, לא תותיר אותה על הכביש, אלא תעצור ותאסוף אותה. אם היית עושה כך, היית נוכח לדעת שהחפץ שהיה מונח ליד הכוס – אמנם שחור, אולם הוא בדיוק הסנדל החסר.
מכאן ידידי, כאשר אתם יוצאים לעבוד בדרום עם GPS ויועץ טלפוני צמוד ומחליפים הסנדלים בנעליים –
והספל הריק של הקפה מתעופף החוצה מהמכונית, עומדות בפניכם שתי אפשרויות :
האחת – לעצור ולהכניס את הספל חזרה למכונית ובאותה הזדמנות לספור את הסנדלים, והאפשרות השניה – היא לבוא לפגישה בנושאים כספיים בנעלי עבודה ולהשאיר את הסנדלים בבית.
מוקדש באהבה לחברי בלשכה
ר מ י ש ר י ר
|
והפעם : דוקא סיפור של אדריכל (אשר תורגם מצרפתית (!) על ידי אדריכל אורי זרובבל ופורסם כאן באדיבותו של מודד מוסמך ירון לזר).
בשנת 2004 ביקר ריבונו של עולם אצל נוח שהתגורר לא הרחק מהים, ואמר לו:
"שוב פעם בני האדם על כדור הארץ מרובים מדי והמקום הפך לבלתי נסבל. אני חייב להתערב".
"עשה לך תיבה, וכנוס זוג מכל החי על פני האדמה, וגם כמה מבני האדם מהטובים שבהם. אני נותן לך חצי שנה כדי לסיים את השלב הזה, ואחריו אמטיר גשם 40 יום ו-40 לילה"...
|
 |
 |
|
6 חודשים מאוחר יותר, רבש"ע מסתכל למטה, ורואה את נח מטאטא את החצר שלו, אבל תיבה, אין !
"נח, פנה אליו ברוגז, עוד מעט אני שולח את הגשמים ! היכן התיבה ?
"יסלח לי רבש"ע, התחנן נח, אבל תדע לך, הימים השתנו !
"נזקקתי לאישור בניה כדי להתחיל את הבניה. במשך כמה חודשים היה לי דין ודברים עם הפיקוח בקשר למערכת האזעקה של התיבה במקרה של שריפה. בינתיים, התאספו השכנים שלי, הקימו עמותה והם טוענים שהתכנית של בניית התיבה חורגת מהתב"ע המקומית, ושהבנייה החדשה תחסום להם את הנוף... התחלנו בהליך גישור כדי לקבל את הסכמתם...
וכעת, הועדה המחוזית דרשה ממני להכין אומדן העלויות המעבר התיבה עד הים. ניסיתי להסביר להם שאין צורך, כי הרי הים יגיע עד התיבה. הם לא מאמינים לי !
להשיג עצים בכמות הנדרשת, גם כאן נתקלתי בחסמים... הירוקים טוענים שאספקת כמות כזו של עצים תפגע באיכות הסביבה, ושזה גם יגרום להכחדת מני מינים של בעלי חיים, ולסכן אחרים... נסיתי להסביר שבדיוק ההיפך: שהתיבה תציל מינים רבים מהמבול, אבל הם לא השתכנעו !
כאשר התחלתי לאסוף את זוגות בעלי החיים, החברה להגנת הטבע, ה-WWF ואפילו בריז'יט ברדו התנפלו עלי בטענה שאני מתכנן לכלוא בעלי חיים וטורפים נגד רצונם בחדרים קטנים מדי ושבעשותי זאת, אני מתאכזר לחיות...
ובנוסף, המנהל לפיתוח בר קיימא דרש ממני לתת לו מחקר על השפעות המבול המדובר על הסביבה...
בד בבד, נאלצתי להתמודד עם משרד העבודה בקשר להעסקת עובדים מתנדבים לבניית התיבה. קיבלתי אותם לעבודה כי ההסתדרות אסרה עלי להעסיק את הבנים שלי, בדורשה להעסיק רק עובדים מקצועיים ביותר בתחום בניית תיבות, וכמובן חברי האיגוד המקצועי...
וכצימוק, תובע אותי מס הכנסה, הטיל עיקולים על כל נכסי בטענה שאני מתכנן לעזוב את המדינה בדרכים בלתי לגאליות. ובנוסף גם אגף המכס הצטרף לחגיגה: הטענה שלהם שאני מנסה להבריח בגבול מדי חיות מסוכנים...
ובכן, אנא, סלח נא, ריבונו של עולם ! אבל עם כל הדברים האלו, איני בטוח שאוכל אפילו ב-10 שנים לבנות את התיבה...
מיד התפזרו כל העננים. קשת מדהימה הופיע ברקי השמים.
נח הרים את עינו השמימה ואמר: "באמת, אתה מתכנן להרוס את כל העולם ?"
"אין צורך, אמר לו רבש"ע... רשויות השלטון דואגות לכך יפה מאד !...
|